ארז בוגנים

לראשונה מזה 70 שנה, ב – 2018 האוכלוסייה בסין התכווצה ב – 1.27 מיליון ובעשור הקרוב אחוז הנשים הפוריות יצנח ביותר מ – 39%. בנוסף, ממוצע הילדים לאשה באיחוד האירופי ירד ל – 1.5 וכך אנו מזהים מגמה דמוגרפית מסוכנת כאשר הדור הצעיר קטן משמעותית מדור אבותיו והמגמה רק הולכת ומעמיקה.

פחות אנשים בכדור הארץ יוצרים משבר דמוגרפי המהווה איום על הכלכלה ועל צורת החיים כפי שאנו מכירים אותה היום.

כיום אנו מבינים, ככל שאנחנו מתקדמים טכנולוגית, שצורת החיים הנוחה שלנו אשר למענה אנחנו עמלים רבות מהווה גול עצמי וניצול מירבי של משאבי הכדור תוך שהיא יוצרת מגמות מזיקות לנו עצמנו הכוללות זיהום סביבה מוגבר, סיכונים בריאותיים וצמצום ילודה.

ההשפעות לכך רבות.

אוכלוסייה מזדקנת הגבוהה משיעור הילודה יוצרת נטל כלכלי כבד על כתפי הדור הצעיר. האפשרויות הכלכליות מצטמצמות משמעותית, מקומות העבודה מתחרים על פחות עובדים והעובדים הקיימים קורסים תחת הנטל ובוחרים לצמצם את שיעור הילודה כדי לבחור בעבודה. לצד זאת, ההתפתחות הטכנולוגית ורמת החיים שלנו דורשת יותר כוח אדם איכותי חרף פיתוחי והתקדמות הרובוטים. משמעות הדבר היא שנדרש יותר כח עבודה שיתחזק ויפתח את העולם הכלכלי.

כך המעגל יחזור על עצמו בצורה מחזורית והמשבר צפוי רק להחריף.

במצב צפוי שכזה דור העובדים יתקשה לסמוך על הכלכלה שתשלם את קצבאות הפנסיה שלו בעת פרישה וכך קיבלנו את המתכון המושלם להון שחור ולחסכונות פרטיים לשעת צרה שמעיקים עוד על הכלכלה ועשויים להיות בבחינת “נבואה שמגשימה את עצמה”.

כיום, נושא הפריון מדאיג עד מאוד את כלכלות העולם המבינות היום שצעדים להקטנת הילודה שננקטו בעבר והשתרשו בעולם כגון, זמינות אמצעי המניעה, מדיניות הילד האחד בסין ותעסוקה מסביב לשעון, פוגעת בצורך הבסיסי שלנו להתרבות וכתוצר לוואי גרמו לפגיעה ולאיום בכל צורת החיים המוכרת לנו.

בפן התעסוקתי, יפן – היא דוגמה קלאסית למדינה כזו שכבר בעשור האחרון ראינו בה את התממשות התסריט הנ”ל. המדינה שבשל הפחתת אוכלוסייתה הצעירה נאלצה להפעיל עומס יתר על עובדיה מבינה כבר היום שעבודה עד מוות פוגעת בה ושעות עבודה ארוכות פוגעות בפריון העובדים ואינם מהווים פתרון אמיתי. זאת בפרט כאשר התרחשו מספר מקרי מוות רבים של אנשים שעבדו מספר ימי ברציפות עד לכדי קריסת מערכות. פתרון בצורת שעות עבודה ממושכות אינו מעלה את פריון העובד ויוכיח התמ”ג של עובד יפני ממוצע השווה ל – 2/3 משל עמיתו בארה”ב.

כך נשמר מאזן אימה בין הצורך לשמור על רמת החיים המוכרת לנו והצורך להתפתח כלכלית לבין ההבנה שדרך החיים שאנו מכירים ומבצעים על אוטומט פוגעת באותה המטרה בדיוק.

כדי להשיג את המטרה הדמוגרפית – כלכלית אנו מוכרחים לשנות את הדרך.

איך ניתן להגביר את שיעור הילודה?

לשם הגברת שיעור הילודה על הממשלות לבנות תוכניות הכוללות הטבות, חינוך ותמריצים. כך ניתן לבצע שילוב נשים בתעשייה ולאפשר להן לשלב בהצלחה בין הצורך להורות נוכחת לבין הצורך לפתח קריירה. כאשר ניקח את הקורונה צעד אחד קדימה ונאפשר הסדרי תעסוקה גמישים בדרך קבע וחוק, לא רק שלא נראה ירידה בפריון, אלא עלייה ישירה הנגזרת משביעות רצון של המועסקים, דור המשך מפואר וכלכלה מנצחת.